החלטה בתיק ב"ל 24064-01-12

1.      לפנינו בקשת המבקשת למתן צו עשה זמני המורה למשיב לחדש את ביטוחה של המבקשת בביטוח בריאות ממלכתי, עד למתן החלטה אחרת.

הרקע לבקשה

2.      ביום 12.1.2012 הגישו המבקשת וארבעת ילדיה הקטינים את תביעתם בהליך העיקרי במסגרתה מתבררות טענותיהם כנגד החלטת המשיב מיום 22.8.2011, ולפיה חדלו להיות תושבי מדינת ישראל מיום 1.1.2009. בכתב התביעה נטען, בין היתר, כי דבר ביטול תושבותה של המבקשת ותושבות ילדיה נודע לה לראשונה עת פנתה בחודש 9/2011 לסניף הבנק בו מתנהל חשבונה לשם קבלת קצבת ילדים עבור ילדיה. לשיטת המבקשת, תושבותה ותושבות ילדיה הופסקה שלא כדין ומבלי שניתנה להם התראה וזכות שימוע בהתאם להלכת חג'אזי. לטענת המבקשת, היא ומשפחתה מתגוררים בשכונת ראס אלעמוד שבירושלים.

3.      בכתב ההגנה טוען המשיב כי המבקשת וילדיה מתגוררים מאז חודש 1/2009 בנכסה הפרטי של המבקשת שבבית לחם וכי מכתב השימוע מיום 22.8.2011 נשלח למבקשת לכתובת שמסרה בטופס הבקשה לקצבת ילדים.

4.      ישיבת קדם דיון בהליך העיקרי, בפני כב' סגן הנשיאה השופט אייל אברהמי, נשמעה ביום 14.3.2012. ביום 18.4.2012 ניתן תוקף של החלטה לרשימת המוסכמות והפלוגתאות שהוצעה על ידי הצדדים ונקצבו המועדים להגשת תצהירי עדות ראשית.

5.      ביני לביני, הגישה המבקשת את הבקשה דנא הנתמכת בתצהירה, כתב התחייבות עצמי, כתב ערבות מאת מר מחמד אבו סביח, מסמכים רפואיים של המבקשת ואישורי לימודים מבית הספר בו לומדים ילדיה. תגובת המשיב התקבלה בבית הדין ביום 6.5.2012. או אז אפשרנו למבקשת להשיב לה, אולם היא ביכרה שלא לעשות כן.

טענות הצדדים בבקשה

6.      בבקשה חוזרת המבקשת על עיקרי ההשתלשלות העובדתית שבכתב התביעה וטוענת כי היא וילדיה מתגוררים בבית אביה, מר רושדי אבו סביח, בשכונת ראס אלעמוד שבירושלים וכי ילדיה לומדים בבתי ספר בירושלים כעולה מגליונות הציונים המצורפים לבקשה. עוד טוענת המבקשת כי היא סובלת ממחלות שונות ובהן מחלת לב אסכמית ותלסמיה אינטרמדיה (מחלת דם תורשתית), שבעקבותן עברה ניתוח לכריתת כיס המרה, הטחול והתוספתן. לטענת המבקשת, מצבה הרפואי מחייב מעקב רפואי קבוע במרכז לחולי תלסמיה, קבלת עירויי דם מעת לעת ואשפוז אחת לחודשיים ובמצבים חריפים של ירידת המוגלובין בדם. לטענת המבקשת, מחלותיה חושפות אותה לסיכונים רפואיים ולנזקים בלתי הפיכים לבריאותה ובעת הזו כאשר אינה מבוטחת בביטוח בריאות, ביתר שאת. בתוך כך, טוענת המבקשת כי ידה אינה משגת את מימון הטיפולים והאשפוזים להם היא זקוקה באשר היא ובן זוגה אינם עובדים ופרנסתם מוטלת על כתפי קרובי משפחתם. 

7.      אשר לסכויי התביעה לגופה, טוענת המבקשת כי הראיות המצורפות בתמיכה לבקשה מלמדות כי המדובר בסיכוי של ממש ואף יש בהן כדי להוכיח לכאורה את זכאותה לקבלת הסעד הזמני. כן טוענת המבקשת ש'מאזן הנוחות' נוטה באופן חד משמעי לטובתה, שכן הנזק הצפוי להגרם לבריאותה אם לא יינתן הסעד עשוי להיות קשה, עד בלתי הפיך, בעוד שנזקו של המשיב באם תדחה תביעתה יסתכם בנזק כלכלי בלבד. לבסוף, טוענת המבקשת כי אין המדובר בבקשה לסעד כספי כי אם בזכותו של אדם לחיים ובריאות טובה שהיא חלק מהזכות לכבוד המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו.

8.      מנגד, גורס המשיב כי אין עילה למתן צו זמני כמבוקש. המשיב טוען כי המסמכים הרפואיים שצורפו לבקשה מעלים כי למבקשת לא נשקפת סכנת חיים. כך, האשפוז האחרון של המבקשת היה בשנת 2006 ולאחריו אין עדות למצב דחק חריף; למבקשת יש המוגלובין נמוך, אך אין עדות לקבלת עירויי דם במהלך השנים האחרונות; אין במסמכים הרפואיים עדות לכך שהמבקשת נזקקת לטיפולים רפואיים שאינם ניתנים לדיחוי או כי חייה נתונים בסיכון אם לא תקבל טיפולים רפואיים. כך אין תיעוד של טיפולים רפואיים כלשהם במהלך שש השנים האחרונות; מסמך רפואי מיום 29.11.2011 מעלה כי המבקשת נוטלת טבלית אחת ליום של חומצה פולית.

9.      מוסיף המשיב וטוען כי לא קיימות ראיות לכאורה לתושבותה של המבקשת. אדרבא, מידע שהתקבל ממשרד החקירות "מורן", לאחר שבוצעה חקירה יסודית בעניין, מעלה כי המבקשת וילדיה מתגוררים דרך קבע בבית לחם. הדבר עלה מביקור של החוקרים בבית המשפחה בבית לחם ומתצפיות עליו, מחקירת שכנים וקרובי משפחה, מביקור בבית אבי המבקשת בראס אלעמוד, מחקירת אם המבקשת, אחי המבקשת ומכרים של בני המשפחה.

10. זאת ועוד, לטענת המשיב הסעד הזמני המבוקש הינו חיוב כספי במהותו, שעה שסעד זמני נועד לשמר מצב קיים כדי למנוע נזק בלתי הפיך. בהתאם לפסיקה, יימנע בית הדין ממתן סעד זמני שעניינו חיוב בתשלום גמלה בשעה שבהליך העיקרי נבחנת הזכאות לגמלה, מחשש לזהות סעדים. בדומה, כאשר בהתדיינות בין המשיב ובין המבוטחים ישנה מחלוקת בעצם החבות הכספית, בית הדין לא ייטה ליתן סעד זמני המתבטא בחיוב כספי. מוסיף המשיב וטוען כי אם בסופו של הליך תוכר תושבותה של המבקשת, הרי שלא ייגרם לה נזק מאי קבלת הסעד הזמני. זאת נוכח הוראות סעיף 3א(ה) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד - 1994 לפיהן תהא זכאית להחזר תשלומים ששילמה תמורת שירותי הבריאות. לעניין זה נטען עוד כי מאזן הנזקים נוטה לחובת המבקשת ולטובת המשיב, שכן קיים סיכוי לא מבוטל שהמשיב לא יוכל להפרע מהמבקשת ככל שיידרש לממן טיפולים רפואיים, שכן ישנה אפשרות ממשית שתשוב להתגורר מחוץ לתחום. מנגד, לא יהיה למשיב כל קושי לשפות את המבקשת בגין הוצאות רפואיות שתדרש לשאת בהן בתקופת ההתדיינות המשפטית, ככל שתזכה בתביעתה. לטענת המשיב בבעלות המבקשת מצויים נכסים המאפשרים לה לממן טיפולים רפואיים באופן פרטי, עד אשר תתקבל החלטה בעניין תושבותה.

11. לבסוף טוען המשיב כי דין הבקשה להדחות גם מן הטעם שכתב ההתחייבות וכתב הערבות שצירפה המבקשת אינם ממלאים אחר דרישות החוק בדבר הוכחת יכולת כלכלית בת מימוש.

דיון והכרעה

12. תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) בכל הנוגע לסעדים זמנים אומצו בבית הדין דרך תקנה 129(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991.

13. תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי מורה כי מתן סעד זמני נתון לשיקול דעתו של בית הדין, מקום בו שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת התובענה. במסגרת הכרעה בבקשה למתן סעד זמני על בית הדין לשקול, בין היתר, את הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שעשוי להיגרם למשיב, באם יינתן הסעד. כלל הוא כי על בית הדין להשתכנע שהסעד הזמני המבוקש חיוני עד כדי כך שהוא מצדיק התערבות של בית הדין בטרם הכרעה בתובענה לגופה, וכי הנזק הצפוי מאי מתן הסעד לא ניתן יהיה לפיצוי כספי  (רע"א 338/98 נחום חמיס נ' דוד שטרן פ"ד מג(4) 552, 555 (1989)). זאת ועוד, בפסיקת בית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה נקבע כי תכליתו העיקרית של הסעד הזמני היא שמירה על מצב הדברים הקיים בעת הגשת התובענה, כל עוד התובענה תלויה ועומדת, ובכך למנוע מבעל דין להביא לשינוי שעשוי להשפיע על הדיון בתובענה או על תוצאותיה (דב"ע לג/3-3 מדינת ישראל ואח' נ' מרדכי גנץ פד"ע ד 161, 164 (1972)). בעניין זה יצוין כי בית הדין ימנע בדרך כלל מלפסוק סעד זמני הזהה במהותו לסעד המבוקש בהליך העיקרי (דב"ע לא/ 9-9 יעקב תבור ואח' נ' אל על נתיבי אוויר לישראל פד"ע ב 130 (1971)).

14. ישום הכללים דלעיל מוביל אותנו למסקנה כי דין עמדת המשיב להתקבל מטעמיו. לאמור נוסיף כמפורט מטה.

15. חיוניות הסעד הזמני: מעיון במסמכים הרפואיים שצרפה המבקשת עולה כי מצבה הבריאותי בעת הזו אכן מחייב מעקב סדיר אחר מחלתה במרפאת תלסמיה, אם כי לא ברור שמעקב כזה התקיים גם עובר להגשת הבקשה. עם זאת, בעת הזו לא הוכח כי נשקפת למבקשת סכנת חיים או שהיא עומדת בפני פרוצדורה רפואית דחופה שיכול ותצדיק התערבות שיפוטית מוקדמת כמבוקש על ידה. בניגוד לטענתה, היא אינה נזקקת לעירויי דם על בסיס קבוע ואף לא נטען ולא הובאה ראשית ראיה כי הנה מצויה באחד המצבים היכולים להגביר את מחלתה (ראה: מכתבה של ד"ר גולדבפרב מיום 2.4.2012).

16. ראיות מהימנות לקיומה של עילת התביעה: מתגובת המשיב ומעיון בצרופות כתב ההגנה עולה כי נשלחה למבקשת בדואר רשום הודעת התראה המודיעה על כוונת המשיב לגרוע את שמה מרשימת המבוטחים, כנדרש על פי הלכת חג'אזי, על פי הכתובת שמסרה אולם היא לא הגישה תגובה כנדרש על אף שהוזמנה לשטוח טענותיה בטרם יופסק ביטוחה. המבקשת רשאית, כמובן, להשיג על החלטת המשיב לחדול מביטוחה בתביעה העיקרית, אלא שבנסיבות אלה השגותיה צריכות להתברר במסגרת ההליך העיקרי. לא מצאנו בבקשה טעמים או ראיות לכאורה שיש בהם כדי להצדיק התערבות מוקדמת או ברור טענותיה במסגרת הליך זמני של מתן צו עשה, מה גם שבירור כזה הנו קשה ביותר. נזכיר כי הליך לבירור תושבות הינו הליך מורכב הכרוך בשמיעת עדים והבאת ראיות, ומשום כך אינו מתאים לבירור במסגרת בקשה לסעד זמני. לעת עתה, כל שהועמד בפנינו הם אישורי לימודים מבתי הספר של ילדי המבקשת החל משנת 2009 ובכך לא סגי. זאת בפרט נוכח הראיות הלכאוריות שמציג המשיב במסגרת ממצאי חקירתו.